דבר תורה פרשת חוקת -חשבון נפש

בס"ד

דבר תורה פרשת חוקת

במדבר פרק כא

(כה) וַיִּקַּח יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הֶעָרִים הָאֵלֶּה וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּכָל עָרֵי הָאֱמֹרִי בְּחֶשְׁבּוֹן וּבְכָל בְּנֹתֶיהָ:

(כו) כִּי חֶשְׁבּוֹן עִיר סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי הִוא וְהוּא נִלְחַם בְּמֶלֶךְ מוֹאָב הָרִאשׁוֹן וַיִּקַּח אֶת כָּל אַרְצוֹ מִיָּדוֹ עַד אַרְנֹן:

(כז) עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמֹּשְׁלִים בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן עִיר סִיחוֹן:

תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף עח עמוד ב

א"ר שמואל בר נחמן א"ר יוחנן: מאי דכתיב: על כן יאמרו המושלים וגו'? המושלים - אלו המושלים ביצרם; בואו חשבון - בואו ונחשב חשבונו של עולם, הפסד מצוה כנגד שכרה, ושכר עבירה כנגד הפסדה; תבנה ותכונן - אם אתה עושה כן, תבנה בעולם הזה ותכונן לעולם הבא; עיר סיחון - אם משים אדם עצמו כעיר זה שמהלך אחר סיחה נאה, מה כתיב אחריו? כי אש יצאה מחשבון וגו' - תצא אש ממחשבין ותאכל את שאינן מחשבין;

יש לבאר את הקשר בן דרשת חז"ל הנ"ל לבין הפסוקים:

אין קשר לפסוק אלא רק כאמצעי לזכרון הדרשה

תורה תמימה הערות במדבר פרק כא הערה יח: אין ספק אשר כלל דרשה זו וכיוצא בה ...נאמרו על דרך רמז ואסמכתא ומשל על דרך המוסר או לתכלית שלא ישכח זכרון המאמרים, יען כי מעיקר הדין אסור לכתוב דברים שבע"פ ורק צריך לשננם בע"פ [ובזה הזמן הותר מפני קוצר הדעות] והיו מחפשים אמצעים להקל על הלומדים ועל כח זכרונם, ועשו סימנים לכל דבר, וכמ"ש [1] עשה ציונים לתורה, וזה הוא מפני כי ע"י הציון והסימן נקל הדבר לזכור, כנודע... וכן כתב הרשב"א הביאו הכותב בעין יעקב[2] וז"ל, "כונת חז"ל בדרשות כאלו להסמיכם אל הכתובים בלשונות שלא ישכח זכרונם, ולא שהיתה כונתם כלל לפרש הפסוק כן. וכ"כ השל"ה[3] :"לפעמים אומר אל תקרא כך אלא כך, משום שאותו הדבר בעצמו הוא מקובל איש מפי איש, וכדי שלא ישכח מפי זרעם שמו כמו סימן להם והציבו ציונים לדבר כדמות אסמכתא, עכ"ל...ומכל זה יתבאר ענין הדרשה שלפנינו, שרצו חז"ל להסמיך דרשותיהם במעלות התורה ומדת הענוה ושכרה וגנות הגאוה ועונשה, מצאו פסוק זה המכיל בקרבו כל הענינים שרצו לומר בזה. אמנם חקרתי ומצאתי, כי אע"פ כן אין מדרך חז"ל להסמיך דרשות כאלו על לשון איזה פסוק שהוא אם לא שיש להם איזה דקדוק והערה בלשון הפסוק ההוא שאינו מיושב לפי פשוטו כמו שהערנו כמה וכמה פעמים בחבורנו זה

חובת האדם בחשבון נפש תמידי	ניתן גם לומר שמכיוון שחז"ל היו מורגלים בחשבון נפש ותמיד עמד מול עיניהם יום הדין כמובא במשנה : [4]"עקביא בן מהללאל אומר הסתכל בשלשה דברים ואי אתה בא לידי עבירה דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון מאין באת מטפה סרוחה ולאן אתה הולך למקום עפר רמה ותולעה ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. וכמאמר חז"ל:  [5]רבי אליעזר אומר: שוב יום אחד לפני מיתתך. שאלו תלמידיו את רבי אליעזר: וכי אדם יודע איזהו יום ימות? - אמר להן: וכל שכן, ישוב היום שמא ימות למחר. ולכן ברגע שקראו את הפסוק המזכיר את העיר חשבון מיד נזדעזעו ונזכרו בחשבון נפש אשר הם כל כך מורגלים בו .
מש"ל "הטויוטה"	בדומה לאדם שקנה רכב מסוים לצורך המשל "טויוטה" פתאום הוא שם לב לכל מכונית "טויוטה" שנוסעת בכביש ואע"פ שמספרם לא השתנה מקודם לקנית רכבו ואתמול הוא לא שם לב אליהם. על זה הדרך חז"ל  קנו בנפשם את אימת יום הדין ולכן כל דבר ולו הקטן ביותר הזכיר להם את החשבון נפש שכל אחד חייב לעשות בעצמו. ולא רק מפסוקים אלא גם מחיי היום יום כהדוגמה הבאה:
חז"ל נזכרו בצורך לחשבון נפש גם בסיטואציות יום יומיות	[6]אמרו ליה רבנן לרב המנונא זוטי בהלולא דמר בריה דרבינא: לישרי לן מר! - אמר להו: ווי לן דמיתנן, ווי לן דמיתנן! אמרי ליה: אנן מה נעני בתרך? - אמר להו: הי תורה והי מצוה דמגנו עלן? (ביקשו חכמים מרב המנונא זוטי בחתונתו של מר בנו של רבינא שישיר להם. והוא שר להם "אוי לנו שאנו הולכים למות אוי לנו שאנו ...") ויש להבין מה גרם לרב המנונא לשיר שיר עצב בזמן שיא השמחה ? ‎‎‎‎‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎ ‎יש ליישב ע"פ דברנו שרב המנונא כשהיה במשתה והתבונן סביבו: בתזמורת המנגנת, בתפאורה, במלצר המשרת ומגיש מאכלים ערבים. המשיל לעצמו את הסיטואציה לחיי האדם "שהם 70 שנה ואם בגבורות 80 שנה..." וכמו שבסוף החתונה המלצר המחייך ישמוט את השולחן ממנו והתזמורת תקפל את הציוד וצריך לנצל את המעמד החולף. כך בחיי האדם צריך לנצל את "חתונת 70 השנים" ולאסוף תורה ומצוות שיגנו עלינו. כאמור לפי הנ"ל הקשר בין הפסוק לדרשה הוא מקרי מהשם העיר "חשבון ".
מהר״ם סופר: שמחת הניצחון של סיחון כמשל לעובר עבירה	המהר"ם סופר מסביר את שייכות הדרש כך: כידוע עם ישראל לא יכל להלחם עם מואב מכח הציווי: [7]"אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב וְאַל תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה כִּי לֹא אֶתֵּן לְךָ מֵאַרְצוֹ יְרֻשָּׁה..." ולכן לא יכלו ישראל לכבוש את העיר חשבון כאשר היתה בידי מואב אך אחרי שסיחון כבש את חשבון מיד בני מואב הכשיר אותה לעם ישראל שיוכלו לכובשה שהרי היא כבר לא ברשות מואב אלא סיחון. ובלקחו את ארץ מואב מידי מואב היה לו שמחה גדולה בנצחונו בחשבו שתשאר בידו, ונקל להבין את צערו בלקחם בני ישראל ארץ זו מידו, ולו ידע זאת סיחון מראש בודאי היה מניח ארץ זו למואב ולא היה יוצא  כלל לקרב  ובדומה לזה ראו חז"ל שהאדם צריך לעשות חשבון ולחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסידה(הטורח והעמל מעשיית המצווה כנגד רוב השכר שיקבל בעולם הזה והבא), בראותו איך שמח מלך סיחון בעשותו איזה דבר ואחר כך נתגלה לו שהדבר ששמח בו היה לרעתו שראה שמה שחשב שהוא לטובתו היה לטובת ישראל.

---

[1] בעירובין נ"ד ב' ,שבת ק"ד א' ועוד

[2] פ"ה בבא בתרא

[3] דף ת"ג ב'

[4] אבות פרק ג משנה א

[5] שבת קמח' ע"א

[6] ברכות דף לא עמוד א

[7]  דברים פרק ב , ט

דבר תורה פרשת קורח

בס"ד                                                           

פרשת קרח

במדבר פרשת קורח פרק טז

·         (כב) וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם וַיֹּאמְרוּ אֵל אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא וְעַל כָּל הָעֵדָה תִּקְצֹף:

·         (לב) וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֵת כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח וְאֵת כָּל הָרֲכוּשׁ:

(לג) וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם חַיִּים שְׁאֹלָה וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל:

·         (לה) וְאֵשׁ יָצְאָה מֵאֵת יְיָ וַתֹּאכַל אֵת הַחֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ מַקְרִיבֵי הַקְּטֹרֶת:

·         (פרק יז ו) וַיִּלֹּנוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמָּחֳרָת עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן לֵאמֹר אַתֶּם הֲמִתֶּם אֶת עַם יְיָ:

·         (יד) וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה אַרְבָּעָה עָשָׂר אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת מִלְּבַד הַמֵּתִים עַל דְּבַר קֹרַח:

·         רש"י  (כב) אל אלהי הרוחות - יודע מחשבות. אין מדתך כמדת בשר ודם, מלך בשר ודם שסרחה עליו מקצת מדינה אינו יודע מי החוטא, לפיכך כשהוא כועס נפרע מכולם, אבל אתה לפניך גלויות כל המחשבות ויודע אתה מי החוטא:

             האיש אחד - הוא החוטא ואתה על כל העדה תקצוף. אמר הקב"ה יפה אמרת, אני יודע ומודיע מי    חטא ומי לא חטא:

יש לעיין בפרוש  רש"י:

לכאורה משמע שהיה בדעת הקב"ה להעניש גם את מי שלא חטא ומשה ואהרון  אומרים להקב"ה:

 "יודע מחשבות. אין מדתך כמדת בשר ודם, מלך בשר ודם שסרחה עליו מקצת מדינה אינו יודע מי החוטא, לפיכך כשהוא    כועס נפרע מכולם, אבל אתה לפניך גלויות כל המחשבות ויודע אתה מי החוטא".

ועונה הקב"ה למשה:" יפה אמרת, אני יודע ומודיע מי חטא ומי לא חטא".

·         האומנם היה בדעת הקב"ה להעניש חפים מפשע?

·         "אמר הקב"ה יפה אמרת" האם שייך בהקב"ה שינוי דעת?

·         כיצד יתכן שעם ישראל לא לקחו מוסר ולא למדו לקח ממה שקרה לקרח ועדתו ומתרעמים על משה:

        " וַיִּלֹּנוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמָּחֳרָת עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן לֵאמֹר אַתֶּם הֲמִתֶּם אֶת עַם יְיָ"

נענה על נקודות אלו על פי דרכו של ה"טורי זהב"[1] על התורה.

כדי לענות על השאלות הנ"ל, יש להקדים ולהסביר את המשנה הבאה: "רבי יוחנן בן ברוקא אומר כל המחלל שם שמים בסתר נפרעין ממנו בגלוי אחד שוגג ואחד מזיד בחלול השם"[2] יש להבין מדוע נפרעין ממנו בגלוי, ומדוע מחלל שם שמים בשוגג שווה למחלל במזיד?

נראה לתרץ  כי אם יעניש ה' את העובר עבירה בסתר יהיה לכאורה חילול השם ח"ו כי אין הכל יודעים מחטאו ויאמרו ח"ו שאדם זה נענש ואין עוול בכפיו על כן הקב"ה מזמן לו שיעשה חטא בגלוי ( זימון זה נעשה ע"י כך שהקב"ה לא מסייע לו להתגבר על יצרו הרע ונותן לא להתמודד איתו לבד כמאמר חז"ל:"אמר רבי שמעון בן לוי יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, שנאמר ומבקש להמיתו, אלמלא הקב"ה עוזרו, אין יכול לו, שנאמר ה' לא יעזבנו בידו וגו' "-ילקוט שמעוני תהלים רמז    )  ע"י זה יאמרו הרואים את החטא הגלוי "משפטי ה' אמת..." וזה על דרך הסבר הפסוק "והאלהים אנה לידו..."[4] מפרש רש"י :" ולמה תצא זאת מלפניו ... במה הכתוב מדבר, בשני בני אדם, אחד הרג שוגג ואחד הרג מזיד, ולא היו עדים בדבר שיעידו, זה לא נהרג וזה לא גלה, והקב"ה מזמנן לפונדק אחד, זה שהרג במזיד יושב תחת הסולם, וזה שהרג שוגג עולה בסולם ונופל על זה שהרג במזיד והורגו, ועדים מעידים עליו ומחייבים אותו לגלות, נמצא זה שהרג בשוגג גולה, וזה שהרג במזיד נהרג ואותו החטא השני מוכרח שיעשה כדי שלא יהיה ח"ו חילול ה'.ועל כן כתוב במשנה שהמחלל שם שמים בסתר נפרעים ממנו בגלוי שהרי מוכרח הוא לעשות גם בגלוי, כפי שהסברנו.ועל פי זה מיושב דהאמת היו מבני ישראל שנמשכו אחר עדת קרח והיו חייבים על המחשבה שהרי "החולק על רבו כחולק על השכינה"[5] כ"ש שהאמונה במשה היא מי"ג עיקרי האמונה[6]

ומשה ואהרון חששו שמפני חומרת החטא הקב"ה יעניש גם את החוטאים בסתר רק ע"י המחשבה ואמרו להקב"ה "יודע מחשבות. אין מדתך כמדת בשר ודם...אבל אתה לפניך גלויות כל המחשבות ויודע אתה מי החוטא..." אך הרואים את הנענשים לא יודעים את מחשבותיהם ויכולים הם לטעות ולחשוב שהנענשים נעשו על לא עוול בכפיהם. וע"י כך יגיעו לידי חילול ה'. ועל עניין זה פנו משה ואהרון לה' ואמרו: " הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא וְעַל כָּל הָעֵדָה תִּקְצֹף" כלומר שאיש אחד יחטא בסתר, ועל כל העדה תקצוף, שהרי ייענש לעיני כל העדה ולא יבינו על מה נענש ויטעו בזה שיהרהרו אחר דרכי ה' וימשכו עליהם קצף ויהיה ח"ו חילול ה'. השיבם ה' יתברך:" יפה אמרתם, אני יודע ומודיע מי חטא ומי לא חטא", אני יודע מי חטא בסתר ומודיע לאחרים זאת שלא יהיה ח"ו חילול ה' דהיינו אני אזמין לא עבירה שניה אחרת שיכשל בה בגלוי ואז יפרע ממנו, כמו שהיה באמת שישראל עשו בגלוי:" וַיִּלֹּנוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמָּחֳרָת עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן לֵאמֹר אַתֶּם הֲמִתֶּם אֶת עַם יְיָ" אז אמר הקב"ה :"ואכלה אותם כרגע..." כי כבר נתגלה עוונם .ועל דרך זה מיושבת השאלה כיצד יתכן שעם ישראל לא לקחו מוסר ולא למדו לקח ממה שקרה לקרח ועדתו ומתרעמים על משה " אַתֶּם הֲמִתֶּם אֶת עַם יְיָ" אלא שהקב"ה זימן להם חטא שני ולא סייע להם להתגבר על יצרם הרע והם נכשלו בו ואע"פ שראו מול עיניהם את חומרת העונש של החולק על משה.

---

[1] הרב דוד הלוי סגל (הט"ז) (1586 – 1667, כ"ו בשבט ה'תכ"ז) היה רבן של קהילות חשובות בפולין, אחד מנושאי כליו של השולחן ערוך ומגדולי הפוסקים האשכנזיים. מכונה על שם חיבורו הטורי זהב.

[2] (מסכת אבות פרק ד,ה)[3]

[4] (שמות כא ,יג)

[5] סנהדרין קי ע"א

[6]שֶׁנְּבוּאַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם הָיְתָה אֲמִתִּית. וְשֶׁהוּא הָיָה אָב לַנְּבִיאִים. לַקּוֹדְמִים לְפָנָיו וְלַבָּאִים אַחֲרָיו:

מאמר על מוקצה